הקדמה
חוק הביקורת הפנימית מטיל על שורה ארוכה של גופים חובה למנות מבקר פנימי. החוק חל בין היתר על הבנקים. המבקר הפנימי של כל בנק כפוף במישרין למועצת המנהלים
תפקיד המבקר, בין היתר, לבדוק את תקינות פעולות הגוף, מבחינת השמירה על החוק וטוהר המידות…
"הבנק למסחר" קרס בשנת 2002 בעקבות פרשת המעילה בבנק למסחר בסכומי עתק על ידי עובדת בכירה, פיקוח רופף ונהלים לקויים. המעוניינים להיזכר בפרטי האירוע יכנסו לקישורים שלעיל.
מאמר זה יעסוק בכשלי הביקורת ב"בנק למסחר". בהתבסס על מאמר זה יופק מאמר נוסף על "ביקורת בארגונים".
"הבנק למסחר" – ניתוח אירוע
כשלי הביקורת "בבנק למסחר"
- כשלי בקרה פנימית בתוך הבנק: הכשל המרכזי היה ריכוז סמכויות חריג בידי עובדת אחת. אותה עובדת עסקה בבצוע העברות כספים פתיחה וניהול חשבונות, הסתרת תנועות ועקיפה של מנגנוני דיווח.
- במערכת בנקאית תקינה אמורה להיות הפרדת תפקידים. מי שמבצע פעולה אינו זה שמאשר אותה, מי שרושם פעולה אינו זה שמבקר אותה.
- הביקורת הפנימית לא זיהתה פערים חשבונאיים, תנועות חריגות, חשבונות בעייתיים, והצטברות חריגה של פעולות. זה מלמד על בדיקות שטחיות, הסתמכות על מסמכים פנימיים בלבד, והיעדר ביקורת מבוססת סיכונים.
- עלה גם חשד שהמבקרים לא היו עצמאיים דיים מול ההנהלה. על כך בהמשך!
כשלי ביקורת חיצונית
- גם רואי החשבון מטעם הביקורת החיצונית לא עלו על המעילה במשך השנים. האם הביקורת הייתה מדגמית מדי? האם הסתמכו יתר על המידה על דיווחי הבנק? האם לא בוצעו בדיקות עומק לחשבונות חריגים?
- הפרשה המחישה את מגבלותיה של ביקורת פיננסית קלאסית כאשר קיימת הונאה מתוחכמת והסתרה עקבית.
בנק ישראל
גם הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל לא יצא נקי באירוע זה אך לא נעסוק בו במאמר זה.
סוגיות ניהול מרכזיות
- תרבות ארגונית של אמון יתר – הבנק למסחר היה בנק קטן (שני סניפים), מספר עובדים מצומצם, מספר לקוחות קטן וכך היקף הפעילות. התרבות הארגונית התבססה על היכרות אישית, נאמנות אישית ואמון. תרבות כזאת, מטבע הדברים, גורמת להתרופפות הביקורת ומחלישה מנגנוני חשד ובקרה.
- התפתחה אדישות לסיכונים והתעלמות מסימנים מעידים במהלך השנים.
סיכום
גניבת 250 מיליון שקלים במשך שנים בלי לעורר חשד מחייבת יכולת מקצועית, וכישורי הונאה מפותחים והבנת חולשת מערכות הפיקוח.
מטבע הדברים, מחפשים בראש ובראשונה, את אלה – אנשים ומנגנונים – שתפקידם היה להתריע ולחסום את הפרצה. אנחנו העוסקים בתורות הניהול והארגונים גורסים שאירוע "הבנק למסחר" הינו כשל ניהולי מן המעלה הראשונה.
אי אפשר לנהל בנק בתרבות של מועדון חברים. וארגון אינו קורס רק בגלל אדם מושחת , אלא בגלל מערכת שאפשרה גניבה לאורך זמן.
בשולי הדברים, נציין שגם שורשי "פרשת אי.די.בי" מקורם במחדלי מערכי הביקורת והפיקוח של ועל הבנקים.
תגיות: בקורת בארגונים, הבנק למסחר, כשלים ניהוליים