הקדמה
ב"זרקור" מחודש אוקטובר 2017 פרסמנו מאמר בשם סייבר איננו האיום היחיד על נכסי הידע הארגוני שעסק בקלות הבלתי נסבלת של אבדן / גניבת ידע מהארגון.
במאמר נוכחי נדון בתופעה של עובדים סוררים הפועלים נגד מקום העבודה שלהם, ובכל מיני אופנים, שאינה מחזה נפוץ אך קיים.
יש העושים זאת "בקטנה", כמו בטלנות והתרשלות ויש "בגדול" כמו האירועים שיתוארו בהמשך.
המאמר יציג אירועים קיצוניים, פשיעה של ממש, ויפרט פעילויות ותנאים לזיהוי "זרע הפורענות" במישור הניהול הבין-אישי, בנוסף לכלים טכנולוגיים מקובלים.
אירוע
טכנולוג, איש מחשבים, פוטר ממקום עבודתו בחברה מוכרת וגדולה. בדרכו החוצה החליט לנקום במעבידיו והעתיק על מדיה מגנטית חומר טכנולוגי ערכי ממדרגה ראשונה. הוא פנה למתחרה גדול והציע לו את החומר בעבור "חופן דולרים" משמעותי.
המתחרה, מסיבותיו הוא, החליט שלא להיכנס למשחק ופנה למי שפנה וכך נפתח תהליך חקירה.
לאחר מספר בדיקות הצליחו לזהות את האיש, פנו למעסיקיו ולגורמי האכיפה ובסופו של דבר משכו את ה"גנב" למלכודת שבמהלכה נתפס "על חם" והודה.
ועוד אירוע
עובד שפוטר מחברת סייבר ידועה, גנב ממנה מידע מודיעיני על מוצרים המיועדים למשימות ביטחון וניסה למכור אותו בדארקנט.
ניסיונות לגנבת מידע פנים מתוך חברה הם תמיד איומים מאתגרים למניעה ולזיהוי. במקרה זה, החברה זיהתה את ניסיון הגניבה, פתחה מיד בחקירה, איתרה את העובד, ועדכנה בזמן אמת את רשויות החוק שפעלו במהירות ויעילות. בתוך זמן קצר נתפס ונעצר העובד לשעבר בידי המשטרה.
מן החברה נמסר: "לא נעשה כל שימוש בחומר, והוא לא נמסר לצד שלישי או פורסם, החברה זיהתה תוך זמן קצר ביותר את ניסיון הגניבה".
כתב האישום קובע שהעובד לשעבר ביצע את הגניבה מתוך כוונה להפיק רווח כלכלי אישי.
מכשור טכנולוגי
הפעלת "שעון הנוכחות", במקומות עבודה, נועדה לשמש כלי פיקוח ובקרה על העובדים בחובתם הבסיסית – לתת את שעות העבודה עבורן הם מקבלים שכר.
מאז, יחידת העבודה של מרבית העובדים במרבית הארגונים היא מדיה דיגיטלית (מחשב וכו'). המעביד יכול לדעת בכל רגע נתון היכן נמצא העובד, ואם הוא עובד או משחק!
האם חברת הסייבר לא ידעה שהעובד שסרח מעתיק קבצים לא לו? היא ידעה! מדוע לא עצרה\טיפלה במעשה לפני מהלך הפיטורין? כאן נכנס הכשל האנושי והניהולי.
הממד האנושי
כאשר אתם מגיעים למקום העבודה בבוקר ונפגשים עם חברים לעבודה, מנהלים ואחרים – האם אתם מסוגלים לזהות אם מישהו מהם, פניו והתנהגותו, אינם כאתמול שלשום? זחוחים? כעוסים? עצובים? מוטרדים? לא מסוגלים להתרכז? אינם משירים מבט בשיחה? ואם באותו יום לא העזתם לשאול "מה קרה"? וההתנהגות הזאת חזרה על עצמה גם בימים הבאים, גם אז לא תתעניינו לפשר העניין?
"המעקב" אחר הזולת איננו פלישה לצנעת הפרט, זהו תפקידם של המנהלים להכיר את עובדיהם לעומק. לא תמיד הסימנים האלה מעידים על "כוונת זדון" ברוב המקרים אלו תופעות אנושיות שמקום עבודה טוב, שאכפת לו מעובדיו צריך לזהות מבעוד מועד ולהציע עזרה ולפעמים די בתשומת הלב.
יש אנשים בעלי DNA עברייני. את אלה צריך לזהות בתהליך המיון. כל האחרים הם תוצאה של תהליך. זה לא קורה ביום אחד, ונובעים מסיבות חיצוניות (הסתבכות ומצוקה), או רצון נקמה).
תרבות ארגונית, ניהול נכון וטיפול מקצועי במשאב האנושי, בכל שדרות הארגון, אמור לחשוף מבעוד מועד מקרים האלה!
סיכום
התגוננות וזיהוי פשיעה בארגון צריכים להתבצע בשלושה מעגלים:
המעגל הראשון הנו המכשור הטכנולוגי המבטיח שהעובד יעסוק בענייניו ולא בנושאים אחרים
המעגל השני הנו המעגל הארגוני\אנושי המתואר לעיל.
המעגל השלישי הוא טיפול נכון "מגננתי" ומהיר באירוע שנחשף. עובד המסומן לפיטורין נכנס למסגרת של מעקב וביום שהתקבלה החלטה וטרם הודעה מבטלים את כל הרשאותיו, לוקחים לו את המחשב והטלפון הנייד ובמידת הצורך "מנקים" את כליו. את השימוע והדיון בתנאי הפרישה עושים אחר כך.
האירוע כולו חייב להתבצע בשיתוף פעולה הדוק של הממונה הישיר, ההנהלה, גורמי אבטחת המידע ואנשי משאבי האנוש.
זהו, אמנם, מהלך דרקוני המתאים רק למקומות עבודה בעלי רגישות מיוחדת אך הוא מחויב המציאות.
תגיות: תרבות ארגונית, ניהול המשאב האנושי, טכנולוגיה, אקטואליה