הקדמה
לכל אחד מאיתנו יש סדר יום כלשהו. המבחן הוא כיצד הפרט, מתנהל כדי לממש את סדר היום שלו ומצליח להימלט מפיתויי הדחיינות.
ככל שהיקף המחויבויות והמשימות של הפרט רב ומורכב יותר, נדרשת יכולת עמידה והתמודדות, שהם כישורים מנטליים ונפשיים ולא כישורים טכניים כמו ניהול זמן.
מטבע הדברים, כל אחד ותכונותיו. יש בעלי אנרגיות ודחפים ויש איטיים ו"כבדים" בהתנהלות ובקבלת החלטות. בסופו של דבר קובע מבחן התוצאה שעל פיו אדם ישפוט את עצמו והסביבה תגדיר את אישיותו, יכולותיו והציפיות ממנו.
המאמר יעסוק בתופעת "הדחיינות", מקורותיה והשלכותיה ובהקשר הניהולי כיסוד מרכזי בהתנהגות אנושית.
"הדחיינות", הגדרה ודיון
במאמר זה נגדיר "דחיינות" כאשר זאת התנהלות כרונית\כפייתית – בשונה ממקרית מזדמנת ותלויה באילוצים אובייקטיביים, או סדרי עדיפות רציונליים.
במודע או בתת מודע אנחנו פועלים על פי סדרי עדיפויות רציונליים, דחיפות וחשיבות הנושאים לטיפול. לעיתים הדחייה היא תוצאה של אילוצי סדר היום והשפעות "אישיות" מכל סוג: עייפות, התלבטות, מצב רוח ולחצים אחרים.
פרוט
העיסוק בנושא מביא אותנו למפגש בין היסוד הנפשי והיסוד הרציונלי בהתנהגות האנושית ולמבחן האיזון בין השניים.
כאשר מנהל מבקש "תן לי לישון על זה לילה", לפני קבלת החלטה, זו התנהגות רציונלית. אמירה שבאה מהראש, ואינה דחיינות (ובלבד שלמחרת בבוקר, או סמוך לכך, הוא מחליט).
יש המתקשים להתמודד עם בעיות מורכבות או בעלות משמעות כבדה, האחריות כבדה עליהם, לעיתים היא משתקת. לעומתם יש כאלה הנמצאים בקונפליקט בין חובתם הפורמלית לסדר יום נסתר. גם אלה יחליטו שלא להחליט ויבחרו להמר על כך ש"יהיה בסדר"
ויש כאלה, הנוהגים לעיתים קרובות בהתעלמות לגבי חובתם לנקוט עמדה ולהחליט. כידוע, העדר החלטה כמוה כהחלטה והיא לעיתים גרועה מהחלטה שגויה. כאשר חלק משמעותי מהחלטות המנהל מתקבל בדיחוי, הסביבה (פנימית וחיצונית) קולטת זאת ומפנימה שהמנהל מפחד לקבל החלטות.
הימור והתעלמות בקבלת החלטות, מכל סוג שהוא, נובע מהנפש וקשורה, לפי מומחים בתחום, לתסמיני לחץ חרדה ודכאון.
בכל מקרה זהו מושג יחסי ותלוי במינון, בשכיחותה ובעוצמת התופעה והשלכותיה.
סיכום
דחיינות מעידה על רמת תפקודם של עובדים בארגון, בדגש על נושאי משרה ניהולית. זו תופעה, אשר תשפיע על הישגי הארגון, יחסי עובדים הנהלה ובין העובדים בינם לבין עצמם ולאווירה הכללית.
הבעיה מחמירה כאשר הסביבה החיצונית (מתחרים, ספקים, לקוחות), מזהה את התופעה ומנצלת את המצב.
בדחיינות כרונית של מנהלים, לאורך זמן , יש פוטנציאל של הרס. חובת הארגון (הנהלה בכירה, דירקטוריון, בעלים) לזהות מבעוד מועד תופעה כזאת ולבער אותה ללא דיחוי. אם המנכ"ל לוקה בתסמונת זו, צריך להראות לו את הדלת.
תגיות: דחיינות