רקע היסטורי
נשוא מאמר זה נולד בתחילת המאה הקודמת. הוא התייתם בגיל צעיר ובהיותו בן עשר החל לעבוד כשוליה במפעל טקסטיל כדי לסייע לאמו ושאר אחיו.
את מלחמת העולם השנייה הוא סיים במחנה ההשמדה אושוויץ שם איבד את אשתו ילדיו וחברי משפחה נוספים.
מיד לאחר הכרזת העצמאות עלה לארץ עם אשתו, אף היא ניצולת אושוויץ, וילדתם התינוקת. הוא התמקם בתל אביב בצריף עם חדר אחד התקין מכונת אריגה והחל לייצר אריגים.
במהלך השנים התפתח ובשיא פעילות הפעיל מפעל ייצור, חנות ומחסן מכירות, 50 עובדים ומכירות לחנויות יוקרה מוכרות בתל אביב, ירושלים וערים נוספות ברחבי הארץ.
קווים לדמותו
הרקע הקשה בו גדל והמתואר לעיל, מסביר את אישיותו.
האיש הקדיש את ימיו ולילותיו לעבודה. את השבתות בילה במפעל כדי לתחזק ולתקן את מכונות האריגה. בלילות, ישב בבית על הניירת והחשבונות.
הנאות החיים שלו היו – ים ובריכות בעונות החמות ופעם בשנה חופשה במלון על שפת הכינרת.
גישתו לחיים הייתה "הכי טוב": הכי טוב בביגוד שלבש, במזון שרכש ועוד. זה לא בא ממניע של נהנתנות ופאר אלא מתוך "כיבוד" מעמדו כתעשיין – תואר שהוא מאוד אהב להתהדר בו בצדק, כפיצוי על שנות צעירות אבודות.
גאוותו הייתה על כך שהסוודרים שהוא מייצר מחזיקים מעמד יותר מאלה הלובשים אותם!
המשפחה שלו הייתה במקום שלישי לאחר המפעל ועובדיו.
אדם חזק, פיזית ונפשית. אשפוז כתוצאה משבר בגפיים הוא נשא בגבורה בלי להשמיע הגה או תלונה על כאבים. בריאות לקויה לא הרתיעה אותו מלצאת למפעל.
הייתה בו תמימות רבה ביחס לניהול עובדיו, ניהול עסקיו ולעניין הכספי. ראו בהמשך.
קווים לדמותו העסקית
יזם, אומן וללא כישורי ניהול – (פורמליים או מעשיים). הוא ייצר מוצרים בעלי איכות ובעיצוב שהתאימו לטעמים של השוק באותם ימים, עד שהאופנה השתנתה.
ריכוזי ודעתן עד כדי טירוף, איש לא ידע טוב ממנו והוא לא קיבל עצות מאיש.
כאשר האופנה השתנתה והוא נשאר עם אותם מוצרים ורק קהל הלקוחות התחלף – מחילוניים בני תרבות המערב, לדתיים וחרדים בארץ ובארה"ב. חרדים בארץ גילו פוטנציאל לרווח והם אלה ששינעו את המוצרים לחו"ל. זאת לא הייתה יוזמה שלו וגם לא ניהול שלו.
במשך 45 שנות פעילות הוא לא זיהה את השינויים במגמות השוק, חדשנות לא הופיעה בלקסיקון שלו, בדגש על עשר\חמש עשרה שנות פעילותו האחרונות.
הוא לא הכיר את המושגים "שורת הרווח" ו"שולי הרווח", עלות המוצר מול הרווח לא העסיקו אותו ובשלב מסוים הוא עבר למימון העסק מכיסו הפרטי. זה נמשך שנים ארוכות כי מה שעניין אותו היה להמשיך ולעסוק במה שעשה כל השנים ואשר טיפח את האגו שלו.
תובנות ומסרים
התלבטנו אם יש מקום למאמר זה, עם נוסטלגיה היסטורית, באתר שלנו. החלטנו בחיוב משום שלפנינו דגם רלוונטי שאפשר ללמוד ממנו גם היום.
כאשר אנחנו שומעים על עסקים קורסים – גם לפני מגיפת ה'קורונה' ובעיקר בעיצומה – ועל יזמים המדברים על החלום ולא חושבים על מחיר הגשמתו, במאמר זה יש חומר לימוד עבורם, להלן:
- במשך 45 שנים במאה הקודמת מתחלפים דורות של אופנות, עיצוב, חומרי גלם, מכונות אריגה ומקצועות הטקסטיל. הוא גדל בנפח אך נשאר לעבוד באותן שיטות.
- קריאת המציאות והשינויים המתחוללים בה, בצורה מפוקחת ואמתית.
- "חלום" איננו מערך עבודה או תחליף לתכנית עסקית, לאיש עסקים.
- ניהול מערכת כספית מקצועית (לא הייתה לו) ונפרדת מן החשבון הפרטי.
- אדם החי בחלום איננו מזהה את איתותי הצונאמי הפסדים בארגון עסקי הנם איתותים כאלה.
סיכום
נשוא הסיפור היה יוצא "ברווח גדול" אם היה מוכר את העסק בשיאו או מחסל אותו לפני שרוקן את הקופה הפרטית.
כאשר גורמים מפוכחים אשר רצו את טובתו והציעו לו למכור ולפרוש, תשובתו במשך שנים הייתה: "אני רוצה למות במפעל על ערמת סוודרים".
תגיות: ניהול, יזמות