גם קונספט כלכלי מוכח יכול לקרוס

הסיבות – חמדנות של הספק, מחד ובקרה לקויה של הלקוח, מאידך

הקדמה

במחצית אוגוסט 2019 בעקבות ידיעה בתקשורת, על כך שמי השתייה המסופקים לאזרחי מדינת ישראל, על ידי זכייני מכוני ההתפלה אינם עומדים בתקן הנדרש, נזכרנו בבדיחה הבאה.

מר ישראל ישראלי נפטר ועלה למרומים. בשער הוא נתקל בסלקטור (המלאך הממיין). מעיין הסלקטור בתיק האישי של מר ישראלי ואומר לו: תראה, אתה לא מתאים לגן עדן אבל אתה לא רשע גמור ולכן אני מאפשר לך לבחור בין הגיהינום הישראלי לגיהינום האמריקני. לך תבדוק, ותחזור אלי עם החלטה.

מר ישראלי, כדרכו של 'ישראלי', עונה בשליפה: אין לי צורך לבדוק. אני מעוניין בגיהינום הישראלי. הכיצד, שואל הסלקטור? משיב מר ישראלי: אין לי ספק שבגיהינום הישראלי הזפת אינה רותחת ומי הגפרית אינם מבעבעים. לעומת זה בגיהינום האמריקני הכול לפי הספר.

מה הן התקשרויות p.p.p (Public–Private Partnership)

בקצרה, התקשרויות אלה הנן התקשרויות לטווח ארוך בין המגזר הממשלתי / ציבורי לבין תאגידים כלכליים שהרעיון המסדר מאחוריהן הוא: הממשלה / המגזר הציבורי מעביר את המטלות המוטלות עליו כריבון, לאחריות תאגידים כלכליים.

התאגיד הכלכלי מבצע את המטלה, משקיע בתשתית, בתחזוקה והפעלה ומרוויח תשואה נאה על הכסף שהשקיע.

הממשלה מצליחה בעקבות זאת להקטין את היקף ההוצאה הראשונית ויכולה להקטין את היקף כוח האדם המועסק על ידי המגזר הציבורי.

ההתקשרות בין הממשלה לתאגיד יכולה להתבצע במספר שיטות התקשרות, ולא נעסוק בכך במאמר זה.

המשותף לכל השיטות:

• ההתקשרות היא לטווח ארוך.
• הממשלה אחראית לקביעת אפיון המוצר / שירות / מבנה / תשתית.
• התאגיד הכלכלי אחראי מקצה לקצה, לביצוע ולאספקה בלוח הזמנים ובאפיון המוכתבים.
• הממשלה אינה נכנסת ל'עצמות' של התאגיד ומסתפקת בדיווחי 'ציות עצמי' – self compliance, על ביצוע המחויבויות של התאגיד לפי החוזה.

השיטה פועלת בעולם זמן רב ובישראל קרוב לעשרים שנה.

דוגמאות בארץ? כביש 6, כביש 431, מתקני התפלת מים במקומות שונים לאורך חופי הים התיכון, קריית ההדרכה של משטרת ישראל בבית שמש, עיר הבה"דים של צה"ל בדרום, הפעלת המוקד הארצי של ביטוח לאומי ועוד ועוד.

מכוני ההתפלה

למרות שמדינת ישראל מובילה בעולם בטכנולוגיות התפלה וניצול מים, הקמת מתקני התפלה בישראל נדחתה שוב ושוב. משבר המים הראשון והבצורת המתמשכת בעשור הקודם האיצו בממשלה לחפש פתרונות.

ההחלטה הייתה לפרסם מכרזים בשיטת P.P.P.

זכיינים הוזמנו להקים מתקני התפלה, לתפעל אותם, לתחזק אותם ולספק מים באיכות מוכתבת על ידי רשות המים לרשת הארצית.

המדינה התחייבה לשלם לזכיינים בעבור כל מ"ק מים שיספקו, מחיר מוסכם מראש,  כאשר מחיר המים מגלם בתוכו את כל הוצאות הזכיין ובתוך זה גם את עלויות ההקמה, ההתפלה, המימון, התחזוקה וכד'.

לאחרונה היו תלונות על איכות המים המסופקים.

מתברר, שזכיינים (לפחות חלקם), נקטו תרגילים שונים ומשונים. סיפקו רוב הזמן מים באיכות ירודה, חסכו בכך ממון רב וגבו את המחיר המלא. כדי להסתיר את המעשה העבירו לרגולטור דיווחים מזויפים על איכות המים.

מסקנות וסיכום

• המוח היהודי ממציא לנו פטנטים אך גם תחבולות.
• נראה שהמגמה להעביר מטלות מהמגזר הממשלתי ציבורי היא מגמה מבורכת.
• בהסכמים בשיטת P.P.P. אסור להתפתות למחיר נמוך מדי. הזכיין יפצה את עצמו על המחיר הנמוך דרך אי עמידה בתנאי ההסכם בהיבטי: טיב, זמינות, כמות וכד'.
• התרבות הארגונית והניהולית הרווחת בישראל אינה תומכת בבקרה מסוג 'ציות עצמי' – self compliance. במדינת ישראל יש להדק את מעורבות הריבון בתהליכי התכנון והבקרה.

תגיות: התקשרויות, שיתוף המגזר הפרטי, ציות עצמי, self compliance.