כאשר יצר הקיום גובר על כל שיקול והגיון ניהולי

ארגונים מתים זקופים

הקדמה

האם ארגון שהשיג את יעדיו מתפרק? וזה שנכשל בהשגת יעדיו, ימשיך לפעול?

מאחר ואין ארגון אחד דומה למשנהו, ממילא אין תשובה אחת לכל אחת מן השאלות לעיל.

ארגון כלכלי יסגור את שעריו אם בעליו יחליט על כך, או אם פשט את הרגל

ארגון ממשלתי ייסגר אם וכאשר יבשילו נסיבות פוליטיות, כגון: הסכמת ועד העובדים.

לא כך הדבר בעולם העמותות, למשל.

המאמר יתמקד בעמותות הממשיכות לפעול:

משום ש"תחושת השליחות" לא מאפשרת להם להחליט "לסגור את הבאסטה" על אף שהיא לא רלוונטית יותר. עמותות שהמשך קיומן נועד לתחזק את "האגו" של חבריה..

באתר "זרקור" עסקנו בעבר בניהול עמותות. בחודשים מאי ויוני 2017 פורסמו המאמרים ניהול במגזר העמותות    וניהול עמותות – "הסוד טמון באנשים"

מחזור חיי ארגון – פתיח

פרופסור אדיג'ס, מומחה וחוקר בתחום הארגונים עסק רבות במושג "מחזור חיי ארגון". הוא עשה הקבלה בין מחזור חיי אדם – משלב הלידה ועד לשלב המוות – ואפיין את השלבים השונים, בעיקר בחיי ארגונים כלכליים.

אנחנו נעסוק, כאמור, בעמותות.

ארבעה תנאים עיקריים להצלחתה של עמותה: רלוונטיות הייעוד, קיומו של מימון לצורך הפעילות, לכידות הקבוצה וניהול תקין.

ניהול תקין, באחריות הרגולטור לזהות חריגות ולהפסיק את הפעילות.

המימון, תנאי ברור. אם אין מימון – ציבורי, תורמים פרטיים, דמי חבר – אחת דינה של העמותה לסיים את דרכה.

רלוונטיות הייעוד, בכך יעסוק מאמר זה.

 הקבוצה ויעדיה

קבוצת אנשים מייסדים עמותה כדי להשיג יעד או לתת שירות. במקרים רבים עומדים מאחורי הייעוד, בגלוי או בהסתר, "אידיאל אלטרואיסטי". שיקולי עלות – תועלת לא עומדים לרגליהם.

משיגים מימון, נרשמים ומקבלים את ההרשאות המתאימות מרשם העמותות, מגייסים עובדים ויוצאים לדרך.

ואז, לאורך החודשים והשנים, עוברים מהמורות, מתמודדים עם אתגרים, והשפעות חיצוניות ופנים ארגוניות מטלטלים את המערכת.

עובדים מתחלפים, קבוצת המייסדים הולכת לדרכה, מקורות המימון משתנים או נפסקים, מאפייני היעוד משתנים ולעתים הצורך מוטל בספק. לא קיימת היכולת להפנים שהעמותה כבר לא משפיעה, שהיא עובדת על ריק!

מה קורה אז?

הנהלה אחראית אמורה לבחור בין שלוש חלופות:

• להחליף\לשנות ייעוד.
• לחבור לעמותה אחרת
• להתפרק מרצון

ומסתבר שזה לא תמיד קורה.

עמותות מתות זקופות – סיכום

אפשר להבין מצב בו חולה סופני חפץ חיים ומקווה שתמצא התרופה שתחזיר אותו לחיים תקינים.

אי אפשר להבין כיצד ארגון לא מזהה, או מתעלם מכך, שמטרת קיומו נעלמה, או קיימת אך לא ניתן להגשימה, שהקופה ריקה, שחבריה אדישים ומספרם מצטמק וכל מה שנשאר לה זהו העבר.

אי אפשר להבין מצב שהנהלת עמותה לא מבינה שזמנה חלף והיא מתקשה להגיע לתובנה משותפת, ההכרחית המתבקשת, שצריך לעצור ואין טעם וצורך להמשיך.

ההסבר היחיד לכך נעוץ בממד האנושי – עיוורון, אגו או דינמיקה קבוצתית הרסנית.

יש חולים סופניים המבקשים שלא להאריך את חייהם. בעולם העמותות העניין פשוט בהרבה – החוק מאפשר ומעודד זאת.

תגיות: עמותות, מחזור חיי ארגון