"כי יצר לב האדם רע מנעוריו"?
הקדמה
משמעת והתנהגות אתית בארגונים הנם נושאים עליהם כתבנו בעבר הלא רחוק.
גל העבריינות של "הצווארון הלבן", כך מכנים זאת, השוטף לאחרונה את הארגונים בארץ ובעולם הפך את העיסוק בנושא לבלתי נמנע.
כיצד אתם מסבירים תופעות של ידוענים ומכובדים בעלי מעמד, עוצמה ונכסים המגיעים בזה אחר זה לחדרי החקירות, לבתי המשפט ולבתי הכלא?
הברחות, שימוש עברייני במידע פנים, מתן\קבלת שוחד, זיוף מסמכים, הלבנת הון, צבירת הון שחור\העלמת הכנסות ועוד כהנה וכהנה?
מאחר ואין לנו כוונה להציג אירועים ספציפיים ולהזכיר שמות, מאחר ואין לנו ניסיון בעולם הפשע ורשויות האכיפה, "נתקוף" את הנושא מזווית שיש לנו בה מיומנות רבה ומוכחת – עולם הנפש והכרת התנהגות אנושית.
נאיר מספר נקודות כחומר למחשבה ובחזקת "ראו הוזהרתם" – עצות לאנשים ישרים אשר אינם רוצים להתדרדר לפשע במהלך הקריירה התעסוקתית שלהם.
"זרע הפורענות"
בכל אדם טמון "זרע הפורענות".
מחקרים מדעיים הוכיחו שכל אדם חשוף לטלטלות החיים ולא כולם יכולים לעמוד בהם.
בני אנוש עלולים לעבור שינויים בדפוסי התנהגותם, כתוצאה מלחצים, הצלחות, כישלונות ועוד. דוגמאות בולטות – אמנים המתדרדרים לסמים ואף מתאבדים (מייק ברנט, דלידה, זוהר ארגוב ונוספים).
אותו מכניזם עובד גם בתחום היושר – גם אדם ישר יכול בנסיבות מסוימות לחצות את הקווים ולהפוך לעבריין. איך אמרו חכמים קדמונים – "יצר לב האדם רע מנעוריו".
נקודות למחשבה
נמנה להלן חלק מאותן נסיבות:
השחתה היא תהליך – מתחילים בעיגול פינות קל וזה מצליח, חוצים קווים בקטנה עד שנתפסים. ההצלחות "בקטנה" מעודדים המשך ואז – נופלים.
הנפילה נובעת מיוהרה ומעבר לשחיתויות "גדולות או מפני שסך המעשים הקטנים יצרו דפוס התנהגות שהסגיר אותם וסייע לגילוי.
עדיף לא להיכנס למסלול ואז לא תהיה התדרדרות. שהריי נאמר – "סוף גנב לתליה"!
החטא הקדמון "אגו" – יש כאלה בעלי אגו נפוח ותיאבון מופלג לסטטוס ועושר.
כאלה שמסתכלים סביבם ורוצים יותר. כאלה שכמה שיש להם זה לא מספיק. זהו כשל מערכתי שקל מאוד לזהותו. לא תמיד בעלי האגו הנפוח יחצו את קווי המותר והחוק אך בעולם תחרותי מאוד, זהו בהחלט כוח משחית. בעולם תחרותי נפרצים הגבולות והחסמים.
"פרצה קוראת לגנב" – אנשים ישרים אשר הצלחתם הביאה לסביבתם "שותפים" בעלי נטיות נצלניות ועברייניות.
הסביבה היא זאת שמשכה אותם לסטות מדרך הישר – תחילה מבלי לשים לב ו"בקטנה" ואחר כך בממדים הרסניים.
אבדן דרך – ביטוי מכובס לטעות חמורה בשיקול הדעת והעדר חסמים של בעל העניין ו\או של סביבתו הקרובה אשר הייתה אמורה לעצור בו לפני התהום.
איך אמר אחד מהם, ומן הטובים – "לא חשבתי שאכנס לכלא"!
המאפיין את שני המצבים האחרונים לעיל – העיוורון לראות את המציאות והעדר שומרי סף מקורבים (משפחה, עורך דין, רואה חשבון – בעלי משרות אמון).
תגיות: פשיעה, אתיקה