"השתיקה כאמירה" (*)
מאת: ישראל לביא
הספר "אמנות השתיקה" אשר יצא לאור בפריז בשנת 1971 מציג רפרטואר עשיר של "ערכים והתנהגויות" ביחסים בין-אישיים ובצידם הסבר מפורט של "עקרונותיה ואת דרכי יישומה" של אמנות השתיקה.
במאמר קצר זה אני מצטט קטעים מתוך פרק הסיכום אשר חובר על ידי ראובן מירן, סופר ובעלים של הוצאת "נהר ספרים", ובעיקר – חבר.
"היכולת לשלוט בעצמך, בקולך, בהבעת פניך ובמחוות גופך כשאתה נמצא בחברת אנשים אחרים היא נושא מרכזי בחיבור הזה שאפשר להתייחס אליו כאל מדריך להתנהגות ציווילית וזהירה בחברה".
"עיקרו של המודל ההתנהגותי הזה טמון באומנות ההסוואה, ביכולת השליטה העצמית, ההבלגה, ההכלה. השתיקה על פי ז'וזף דינואר אינה אלא המשך הדיבור אך ללא מילים, כלי שהשימוש בו נובע מן האילוצים ומן הנסיבות".
"בימינו אלה, כשאנו משופעים באמצעי תקשורת מגוונים ביותר ושזורים ברשתות חברתיות, תקופה המאופיינת בקלות הבלתי נסבלת של הציוץ, של העלאת פוסט בפייסבוק, של כתיבה אוטומטית משוללת מנגנוני השהייה, חפה מאיזונים ובלמים – בימים אלה לא יזיק לנו לתת את הדעת על הצורך לבלום את עצמנו הן בדיבור והן בכתיבה ולהרהר על הדברים ומשמעותם לפני שאנחנו משחררים אותם בקלות רבה כל כך לחלל האוויר, החברה, המדינה והעולם. ובמקביל, לתת את הדעת לכוח העצום הטמון דווקא בשתיקה, בהימנעות מתגובה, בעל פה או בכתב, במעין "אלם" טקטי שעשוי להניב תוצאות טובות יותר עבורנו".
מסר ניהולי
בדרך כלל אנחנו חושבים ומתכננים "מה לומר". אנחנו פחות חושבים, או לא חושבים כלל, על ה"איך", על הסגנון ועל ה"מתי", כלומר העיתוי. "אמנות השתיקה" משלים עבורנו את הראייה הרחבה של יחסים בין-אישיים.
(*) "אמנות השתיקה", ז'וזף דינואר. הוצאת נהר ספרים 2017
http://www.nahar.co.il/86.html