יחסי הנהלה מועצת מנהלים – מכבי ת"א בכדורסל 2006-2010
רקע
עוד בטרם הסתיימה עונת המשחקים 2016-2017 היה ברור שהמועדון רושם עוד שנת כישלונות, תחלופת מאמנים, אכזבת אוהדים וחשש ממשבר כלכלי לעונה הבאה.
שמעון מזרחי "האיש החזק" במועדון הודיע שהוא עובר להתמקם "בטריבונה" – האם זהו ביטוי להכרה שהוא משתחרר מתפקידו? או אולי משחרר מעט מסמכויותיו?.
היכן ומתי נטמן "זרע הפורענות"?
אנחנו מחפשים לקחים בתחום הניהולי. את עקבות "המחלה", מצאנו לפני זמן רב. "מכבי ת"א", כדורסל, נקלעה בשנים 2006-2010 למשבר ניהולי וככל הנראה, לא הופקו ממנו הלקחים הדרושים.
היסטוריה – אבני דרך
בעלי השליטה ב"מכבי" היו פדרמן, רקנאטי, וקבוצה בראשותו של שמעון מזרחי. בשנת 2003 הצטרף לקבוצה רענן כץ. באופן מעשי, פדרמן ורענן החזיקו כול אחד שליש ממניות השליטה.
בקיץ 2006 הקבוצה נקלעת למשבר ומאפייניו: תחלופת מאמנים והפסד מרבית התארים.
בתקופה זאת, יש המדווחים שבעלי השליטה מזרימים כסף בשל חריגות תקציביות. וחילוקי דעות מקצועיות בין הבעלים "דולפים לתקשורת".
מוני פנאן עוזב את הקבוצה, ומתאבד.
בסוף 2008 מחזירים את פיני גרשון. בתקווה לשיקום ומשהתקוות נגוזו הוא עוזב ביוני 2010.
בין לבין, רענן כץ מוכר את מניותיו ב"מכבי" ועוזב באוגוסט 2009.
האם למערכת היחסים "בעלים – הנהלה" יש השפעה על איכות הניהול ולתוצאות על המגרש? לנו אין בכך ספק.
לא נעסוק במאמן ובצוות המקצועי, למרות שהם גורם חשוב ומעניין בזכות עצמם.
בעלי השליטה ויושב הראש
עיתונאי ופרשן ידוע הכתיר את שמעון מזרחי כ"מנהל המוכשר ביותר שידע הספורט הישראלי מעודו…………….מכבי הייתה אות ומופת לניהול ולהתנהלות נכונה". זאת הייתה, ככל הנראה, הערכה מוצדקת, לאותה עת.
בעלי השליטה, כול אחד בסגנונו, התקשורת והציבור הטילו את האשם למשבר – על הרעשים בהנהלת החברה ועל רענן כץ, משקיע ושותף מרכזי. הפטפטנות והדלפותיו לתקשורת הם מקור הרע.
במשך שנים רבות נוהלה השותפות והקבוצה ביד רמה ובסגנון ניהולי סגור. אל התקשורת יצא המינימום ההכרחי ובעקבות ההצלחות, לאיש גם לא היה עניין לדעת מה קורה בחדרי חדרים.
בשנת 2003 חיפשו בעלי השליטה משקיע עבור הקבוצה והביאו את רענן כץ. ישראלי במקור ואיש עסקים בן התרבות האמריקאית, שמבין בניהול קבוצת ספורט, בארה"ב. דהיינו: סגנון ניהולי אחר אשר כולל "שקיפות" "הגשת דוחות לבעלי השליטה", בטרם הנושאים נדונים בישיבת ההנהלה.
האם השותפים לקחו, באותן שנים, את ההחלטות הנכונות? האם באותם ימים השותפות נכנסה "לשיתוק" בשל חילוקי דעות? האם מישהו מבחוץ יכול היום לשפוט מי מבין השותפים היה קרוב יותר לעמדה המקצועית הנכונה מבחינת הצעדים שיש לנקוט כדי להוציא את הקבוצה מן המשבר? האם נוכל, אי פעם, לדעת האם באותה עת "הדפוס הניהולי הסגור" הצדיק את המחמאות שחלקו לו?
הנהלת הקבוצה
מוני פנאן מונה לתפקיד מנהל הקבוצה בשנת 1992. במהלך השנים הפך לדמות דומיננטית ויחד עם שמעון מזרחי היה ל"מותג" המזוהה עם הקבוצה בכול תחום. ביולי 2008 פרש סופית ומכר את מניותיו ובאוקטובר התאבד על רקע הסתבכות כספית
טענותיו כנגד הבעלים היו שהשינויים הארגוניים, מינוי מבקר חיצוני, דרישה לפיקוח על ההוצאות "בקופה הקטנה" הביאו אותו למסקנה שהוא לא יכול להמשיך בתפקידו על פי "הדפוס הניהולי " שהורגל אליו בעבר. על פי התקשורת על הפרק עמדו שלושה שינויים:– פיקוח על הקופה הקטנה, פתיחות ושקיפות בסוגיות שכר השחקנים, מינוי מבקר פנים
הדעות בהנהלה, בסוגיות אלו, היו חלוקות והשינויים לא בוצעו.
התמונה המתקבלת היא שניהול קבוצת ספורט שהבעלים מזרימים אליה כספים לא יכולה להמשיך ולהתנהל בשיטת המטבחון. הניסיון להכתיב נורמות של "ניהול עסק" ב"מכבי", כנראה, לא התקבל באהדה והסכמה.
סיכום ומסרים
ניהול וקבלת החלטות הינם מושגים גנריים. הם קיימים ברמת הפרט, הקבוצה, הארגונים והמערכות הגדולות – וכך גם בספורט. התהליכים והמושגים זהים, המאפיינים שונים.
מסר עיקרי– כאשר לא מדבירים מחלה וסיבותיה עד הסוף, סיכוי רב שהיא תמשיך להתפתח "מתחת לרדאר" ובהתפרצות הבאה היא תכריע את החולה. במכבי הסימפטומים שהתגלו במשבר המתואר לא טופלו עד לשורש.
מסר שני – במארג מורכב של משקיעים, אוהדים תורמים, בעלי תפקידים, הנהלת קבוצה ושחקנים – מתקיימים מאבקי אגו וכבוד, וגם אינטרסים מנוגדים, שונים וקוטביים – כולם רוצים בהצלחת הקבוצה. כדי לעמוד בכך צריך לטפל נכון באירועים, דילמות וקשיים, ולקבל החלטות כבדות משקל. זהו המבחן האמיתי. האחריות לכך מוטלת על הבעלים.
תגיות: יחסי גומלין דירקטוריון הנהלה, אתיקה בעסקים, תרבות ארגונית, פוליטיקה ארגונית