הקדמה
בכל מערכת יחסים אנושית מתקיימת תקשורת בשני ערוצים: הערוץ הפורמאלי הגלוי והערוץ הא-פורמאלי הסמוי. זהו טבע האדם, יש להשלים עמו, ובלבד שהתקשורת נעשית בצורה מבוקרת, מאוזנת, במינון הנכון, ובעת הצורך תהפוך לשקופה.
ההיגיון והסדר הטוב מחייבים שהערוץ הפורמאלי יהיה הדומיננטי והקובע והערוץ הסמוי יהיה הערוץ האינטימי, הממודר והמשלים. ובכל מקרה, הוא לא יכול להתקיים כערוץ "חלופי" ועדיף שהערוץ הזה, הסמוי, יהפוך בסופו של התהליך חלק מן הערוץ הגלוי.
בעת הקריאה של דו"ח המבקר על "צוק איתן" נזכרתי באירוע מן העבר אשר התחבר לי למסקנות המבקר ומה שלא נכתב בו.
בעת המתנה לדיון של מועצת מנהלים, הסתודדו בצד ראש יחידה ואחד מעובדיו. הממונה הנחה את העובד מה להגיד, מה לא להגיד ומה "לעבד לפני דיווח". מילא, אמרתי לעצמי – זאת תופעה המוכרת בפרקטיקה של החיים. העניין הפך לעניין "לא אתי" כאשר הממונה החל להסביר לעובד שלו את "לוגיקת ההסתרה והמניפולציה" העומדת בבסיס התדרוך המעוות הזה.
ניגוד עניינים
קבוצה המתכנסת במסגרת ארגונית מכל סוג שהוא מורכבת מאוכלוסייה רבגונית בהיבטים שונים – רקע, סטטוס, כישורים ועוד. הרבגוניות קיימת בין היתר משום שכל פרט מייצג תת-קבוצה. זהו עיקרון בסיסי המשקף, בו זמנית, יתרון וגם חסרון.
היתרון – ריבוי וגיוון דעות המאפשר הפרייה הדדית, ייצוג מירב הדעות והעמדות.
החיסרון – שיקולים זרים ולא שיקולים ענייניים שבבסיסם שליטה וכוח העלולים להביא לסטייה של התהליך ולהורידו לאשפתות.
בעינינו, ההיבט הזה עמוק יותר. ניקח כדוגמא את פורום המטה הכללי. לכל מפקד חיל, או זרוע, יש בעצם שלושה כובעים על הראש. מפקד חיל הים הינו המפקד של חיל הים ונאמן לחייליו, הוא יועצו של הרמטכ"ל בנושא התווך הימי ונאמן הרמטכ"ל והמטה הכללי והכובע השלישי שלו הא נאמנותו למדינה ולביטחונה. כאשר מפקד חיל הים נדרש להביע את עמדתו בנושא בו יש ניגוד עניינים מובנה – מתחת לאיזה כובע מצביע האיש? ואיך הרמטכ"ל יכול לזהות "זיופים" בשל דילמה זאת?
דינאמיקה קבוצתית במודל "הנינוח" – מלחמת לבנון השנייה
במסמך שכותרתו "מדוע נמנעו חברי הקבינט מלהיות מעורבים, נוכחים ומשפיעים בתהליכי קבלת ההחלטות – עשרת הסיבות העיקריות", מונה ד"ר יוסי בן ארי את המאפיינים של קבלת ההחלטות והדינאמיקה שהתפתחה ב"פורום השבעה" (1).
- חובת נאמנות ללכידות הפנימית.
- אסור להקשות על תהליך קבלת ההחלטות של ה"בוס".
- יש לתת גיבוי אישי לראש הממשלה.
- סבלנותו המוגבלת של ראש הממשלה.
- "חבל על הזמן" – החלטות ממילא לא מתקבלות בפורומים אלה.
- העדר מידע מספק הכרחי לקבלת החלטות.
- "ממילא הקול שלי לא היה מכריע".
- "קדושת הצבא" – אסור לצאת נגד המערכת הביטחונית.
- חובת "המידתיות" בהתערבות.
- "המטכ"ל שתק – תפקידנו אינו להחליף אותו".
דינמיקה קבוצתית במודל "המתלהם" – "צוק איתן".
עיינו בדו" ח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" בתחום העוסק בתפקוד הקבינט לפני ובתחילת המבצע ובנינו רשימת מאפיינים (2). הדו"ח לא עוסק בהתנהלות הקבינט לאחר "תחילת המבצע", תופעות אשר הופכות את מודל קבלת ההחלטות למה שכינינו "המודל המתלהם".
- סמכויות הקבינט, לרבות השאלות: אילו נושאים נתונים להחלטתו, האם הוא פורום מחליט או מייעץ, אילו נושאים מחייבים החלטה, באילו נסיבות קיימת חובה לכנס אותו – כל אלה אינם מוסדרים ולא מעוגנים בכתובים. אין נורמה שבה נקבעה החובה להעביר מידע לחברי הקבינט.
- במשך שנה שלמה לא התקיימו דיונים לצורך קביעת יעדים אסטרטגיים.
- הדרך בה מקיימים דיונים בנושאים אופרטיביים לפני דיונים וקביעת אסטרטגיה, אינה עולה בקנה אחד עם תהליך תקין של קבלת החלטות.
- לעיתים, לא הוצג מידע משמעותי שהיה בידי מערכת הביטחון, גם אם לא בכוונת הסתרה.
- פסילתן על הסף של חלופות, בתחום המדיני, בלי שאלה הוצגו לקבינט.
- השמעת אמירות כלליות אשר לא שיקפו את חומרת האיום ולא היה בהן (באמירות) כדי לחדד את ערנותם של שרי הקבינט. מעורבות שרי הקבינט – גם כאשר עלו נושאים לדיון ,השרים לא ביקשו מידע, חלופות ולא ניסו לפתח דיון .
- אי מסירת מידע במועד, בזמן.
- קיום דיונים רבים בפורום מצומצם שאיננו הקבינט.
- גוף המטה, "המטה לביטחון לאומי" – לא הציע לקיים דיונים בנושאים שהיה צריך למקד את תשומת ליבם של חברי הקבינט, לא תמיד הציע חלופות לתוכניות הצבא, לא העביר חומר רקע לפני דיונים בתואנה שאלו היו חומרים מסווגים. לא פעלו להעמקת הידע של חברי הקבינט (בתחום המנדט והאחריות שלהם) .
ומה קרה לאחר תחילת המבצע?
הדלפות מתוך ישיבת הקבינט, מלחמת הכול בכול בין שרים ראשי סיעות הקואליציה הנושאים באחריות להחלטות גורליות והססנות בקבלת החלטות (גם לא להחליט זאת החלטה), כל אלה סימפטומים, סימנים מעידים כבדי משקל לכך שהקבינט לא תפקד בצורה ראויה.
העדר תפיסת אחריות של חברי הקבינט וההתייחסות לפורום זה כאל "בית לורדים" הינם החטא הקדמון.
ומן הניסיון המצטבר של המחברים
המחברים צברו יחדיו למעלה מ-70 שנות עבודה במסגרות וסטטוסים מגוונים. ישבנו בדיונים רבים סביב השולחן וגם בראשו. עשרת המאפיינים, בהמשך, משקפים את הניסיון המצטבר על תופעות אנושיות ותהליכים בארגונים שונים, במערכות הביטחון והצבא.
- המידע הנמסר למתדיינים הינו חלקי, לא מעודכן, נמסר באיחור ולכן המתדיינים אינם מגיעים לדיון עם "אותו מסד נתונים".
- נקודת המוצא היא, שהמתדיינים באים מדיסציפלינות שונות ואין להם את אותו ידע מקצועי הנדרש לצורך השתתפות מועילה ותורמת בדיון.
- מי קובע את סדר היום? האם הוא נוקשה? האם אפשר "לדחוף" נושאים לסדר היום? עדיפויות? זמן מוקצה לדיון?
- חובת הנאמנות. ראה דוגמא לעיל.
- איך מתייחסים לעמדות מיעוט.
- האם יש בפורום גם חברים "מחוץ למעגל המורא". אלה שבעל השליטה שולט ומשפיע על דעותיהם של הדירקטורים.
- קיומן של תתי קבוצות, קליקות – שייכות ונאמנות.
- רמה וכשירות המשתתפים בתהליך, "מפלס האגו".
- תרבות הדיון וסדרי עבודה, תיעוד התהליך ומנגנון של מעקב על החלטות.
- "החלטות מסדרון". התורה שבעל פה היא הקובעת.
סיכום
שום תהליך ביקורת, של מבקר פנים או של מבקר המדינה, רגולטור, ועדת חקירה ממלכתית וכנראה גם חקירה משטרתית לא יוכלו לחשוף מעשים וחילופי מידע במדיום הסמוי, העקיף, הא-פורמאלי.
המאבק על "כוח" קיים בכל מסגרת, קל וחומר שהוא קיים בקבינט פוליטי ודירקטוריון אזרחי והוא המנחה את השחקנים המשתתפים בתהליך קבלת ההחלטות. כאשר גם גורמי מטה, אשר תפקידם ללעוס את הררי המידע, להציג חלופות להחלטה ולנתח יתרונות וחסרונות לכל חלופה, הופכים לנגועים ולא ממלאים את תפקידם בנאמנות, אין סיכוי שהפונקציות המרכזיות האלה יפעלו בצורה ראויה.
מקורות:
- מתוך: מלחמת לבנון השנייה: כשלון הקבינט המדיני-ביטחוני ("פורום השבעה")
המחבר: ד"ר יוסי בן ארי (תא"ל בדימוס), שימש כמדריך ראשי במכללה לביטחון לאומי.
ציטוטים מתוך פרק ה"תקציר" של דו"ח מבקר המדינה על תפקוד הקבינט ב"צוק איתן", לפני ובתחילת המבצע אשר פורסם בתחילת מרס 2017