"אף אחד אינו "מנהל" אנשים. המשימה היא שצריכה לכוון את האנשים. והמטרה היא להפוך לפרודוקטיביים את התחומים החזקים והידע הייחודי של כול אדם". דרוקר 1999*
במציאות בה הידע הינו חומר הגלם המניע את עולם העסקים, אשר יש בה אי וודאות והשינויים המתחוללים בה מתרחשים בתדירות הולכת וגוברת, מנהלים ועובדים צריכים להפנים כללי משחק חדשים בהתנהלותו של הארגון ויחסי הגומלין ביניהם. אמירותיו של פיטר דרוקר בספרו "אתגרי הניהול של המאה ה-21" הינם חד משמעיים ולהלן עיקרם:
- עובדים בעידן הזה אינם עובדי כפיים אלא "עובדי ידע". עובדי הידע אינם "כפופים" אלא "שותפים" והיחסים בינם לבין המנהל כיחסים בין "מנצח התזמורת לבין הנגנים". הידע ועובדי הידע הם אמצעי הייצור של החברה, הם הנכסים שלה ואותם ההנהלה חייבת לשמר ולטפח. "האיכות היא מהות התשואה של העובדים" ועל מנת להשיג אותה יש להבטיח "חדשנות מתמדת" ו"לימוד מתמיד" .
- "הניהול חייב להיות אופרציוני. הוא חייב לכלול את כול התהליך. חייבים למקד אותו בתוצאות וברמת הביצוע לאורך כול השרשרת העסקית" . "המנהלים צריכים ללמוד לחפש, לפתח ולבחון את הארגון שמתאים לביצוע המשימה" והדרך הנכונה לנהל אנשים היא – "לנהל אנשים שונים בדרכים שונות".
- האנשים אשר השיגו את ההישגים הגדולים בזמנם- מוצרט, לאונרדו דה-וינצ'י ונפוליאון ניהלו את עצמם. המפגש של הניתוח דלעיל המתייחס לעובדי הידע ולתפישת הניהול מוביל לכך שבמציאות החדשה נצטרך ללמוד "לנהל את עצמנו", ולכך מקדיש דרוקר פרק שלם בספרו.
ומן הכלל אל הפרט
נפגשנו לארוחת חג משפחתית ערב ראש השנה. סביב לשולחן ישבו מבוגרים, צעירים ונכדים. אחד מן המוזמנים "קרוב קרוב" משמש כמנהל כספים בחברה רב-לאומית העוסקת בהשקעות ופרויקטים גדולים במיוחד "מקצה העולם ועד קצהו". מימין לצלחת שלו היו מונחים הסכין, הכף והמזלג ומצידה השמאלי "קופסא דיגיטלית". הבחור, באמצע שנות השלושים לחייו, אכל לתיאבון, השתתף בשיחה ובמקביל קרא, הקליד והפעיל את המכשיר.
אחרי הארוחה לקחתי אותו הצידה וניסיתי להבין את "דפוס חייו".
חודשיים לאחר מכן נסענו לחו"ל ופגשנו וריאציה נוספת של המודל הזה. בסוף שבוע יצאנו לטייל עם מספר זוגות של צעירים וילדיהם. הגברים הצעירים כולם במעמד עסקי בכיר (חלקם בכיר מאוד) לא התנתקו לרגע "מן האינפוזיה". בין החלפת חיתול לילד, לצליית בשר על הגריל ושיחה בנושאי משפחה הם המשיכו במשימות העבודה שלהם – בטלפון, SMS, מיילים ועוד
מי שמסתובב בתחנות רכבת ושדות תעופה וודאי שם לב לדלפקים המחוברים לעמודים בהם מותקנים שקעים של חשמל אליהם "מחוברים" אנשים נשואי פנים ולבושים כראוי כאשר על הדלפק – כוס קפה, בכוס חד-פעמית, מחשב נייד המחובר לחשמל, מכשיר טלפון נייד או IPAD או כול קופסא דיגיטלית אחרת.
מה אפשר ללמוד מן המתואר לעיל? אני עורך סינטזה בין התשובות שקיבלתי מהשחקנים לעיל והתובנות שלי אשר חיי הניהול וקבלת ההחלטות שלו עבדו באופן שונה.
ראשית, המידע זמין בכול מקום ובכול רגע. "אני מקבל 50 מיילים ליום, כול יום. שליש, הינו לידיעה ולא מחייב אותי. שליש אני מעביר, בדרך כלל עם הנחיות, לטיפולם של אחרים. והשליש הנוסף מחייב התייחסות או טיפול שלי. הקופסאות העומדות לרשותי נותנות לי את כול הכלים, את כול המידע – כדי לעבוד בכול עת ומכול מקום".
וזאת בנוסף לכמויות בלתי נסבלות של דואר זבל.
שנית, אנשים מממשים את סמכותם והאחריות שלהם, ללא מגבלת שעות. כך מצפים מהם וכך הם פועלים. ראה לעיל "לנהל את עצמנו". איך אמר לי אחד מאלה שפגשתי – "אני יחידת עבודה עצמאית בשטח 24 שעות ביממה. לעיתים אני פונה לממונה כדי לקבל עצה או משוב להנחיה שאני הולך להוציא".
שלישית, ממד הזמן ומושג "זמני תגובה". זהו עניין תרבותי, מן "ערך" אשר אולי לא תמיד מובן אך זהו הביטוי והנגזרת למושג "זירת העסקים" המאופיינת בתחרותיות אכזרית ומחייבת להגיב מיד. הקדמה הטכנולוגית מאפשרת לעבוד בקצבים אשר מדמים "קבלת החלטות תחת אש" יותר מאשר "קבלת החלטות במשרד ממוזג".
רביעית, אין ספק שקבלת החלטות בתנאים המתוארים לעיל מחייבת יכולת וכישורים השונים ממה שהכרנו בעבר. אין ספק שבמסגרות ארגוניות בהם המנהלים הבכירים שייכים לדור "האחר, הישן" – המפגש שלהם עם "דור הקופסאות הדיגיטליות" יכול ליצור חסמים ברמה הארגונית ותסכולים לא מעטים בתחום האישי. אמרתי "יכול", אני מבקש לתקן, אמנם זה כך.
האמור בחזון של דרוקר מציג את התיאוריה היוצרת את הממשק בין הניהול, הממד האנושי וקבלת החלטות. ההמשך מצביע על כך שהחזון הגיע לפתחנו.
סיכום
אתה מקבל אין ספור החלטות. לעיתים נדמה שזה קורה לך באופן ספונטני וטבעי, ללא מחשבה כחלק מן השגרה היום-יומית שלך. האם ומתי אתה עוצר ושואל את עצמך למה החלטת כך ולא אחרת? האם יכולת להפיק מעצמך החלטה טובה יותר? מה עובד עליך בשניות האלה של בטרם החלטה – הראש? הבטן? או שמא הלב? ונניח שתפענח את "קוד ההחלטה" – האם תמיד הוא יעבוד באותה "דרך" ?
יותר מכך – האם הבנת התהליכים, המנגנונים והמערכות הפועלות במצב כזה יסייעו בהבנת קבלת החלטות בסדר גודל אחר ובעולם מושגים אחר – השקעה במוצר, השתתפות במכרז ענק, פיטורי 100 עובדים או החלפת מקום עבודה!
ככל שאני מתעמק בבעייתיות המאפיינת את תהליך הניהול, במובן הרחב שלו, ואת תהליך קבלת ההחלטות, אשר הינו חלק ממנו, אני נוטה לאמץ את העמדה ש-"הכשל הניהולי" נובע מאי הבנה\ שיפוט לקוי\ קריאה לא נכונה של המציאות. ובעולם מורכב המאופיין באי – וודאות ושינויים תכופים של הגורמים המשפיעים עליו (תחרותיות, טכנולוגיות, שוק ההון, התקשורת ועוד) ההתמודדות ביום יום של כול מנהל היא משימה ומשא "קשים מנשוא".
עמדה זאת אשר מוצגת בספרות מקצועית ומנוסחת בסגנונות שונים מציגה את הכשלים בניהול בסימפטומים רבים. את הסימפטומים האלה אפשר לחלק לשלוש קבוצות:
- הראשונה, אלה אשר הרקע שלהם טבוע בכישורים בין-אישיים.
- השנייה, סימפטומים הקשורים לכישורים ויכולות אנליטיות ולאינטליגנציה.
- השלישית, סימפטומים הנובעים והקשורים למבנה האישיות והנפש של הנושא בתפקיד ניהולי.
כל אחד מאלה ראוי למאמר נפרד
*_"אתגרי הניהול של המאה ה-21". פיטר דרוקר. הוצאת מטר.